<h1>סמ"ק מצוריך סימן ד'</h1>
<h2>דף כב:</h2>
לירא את הקב"ה דכתיב (דברים י') את ה' אלוקיך תירא ודרשו רבותינו את לרבות תלמידי חכמים. לירא פירוש שיהא ירא מעבור מה שציוהו הקב"ה לא בשביל יראת פורענות אלא אפילו אינו ירא מפורענות יש לו לירא שלא יכעס עליו א' גדול גיבור ונורא, ואזהרה למוציא שם שמים לבטלהא). גם אסור ללחוש על המכה אפילו בלא רקיקה וכשרוקק אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"א) אבל היכא שאין המכה ניכרת הוי כלהגן ושרי ובחולי שיש בו סכנה מותר ואהבה והיראה יכולין להיות במקום אחד כמו שמצינו באברהם שנקרא אוהב וירא שנאמר (ישעיהו מ"א) זרע אברהם אוהבי וירא שנאמר (בראשית כ"ב) כי ירא אלוקים אתה ואם תאמר איך יתכן זה אם ירא אינו אוהב ואם אוהב אינו יראב) אשכילך האוהב זה הזריז במצות עשה [והירא זה הזהיר במצות לא תעשה]. וכמו כן על מנת שלא יקבל פרס כי כשיחשוב האדם בטובות שעשה לו הקדוש ברוך הוא שיצרו מהבל וריק כמו שכתוב (איוב י') הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני ואחר כך נותן לו לחם לאכול ובגד ללבוש, וגם שאר טובות, כי יש לו לחשוב במי שהוא למטה הימנו בעוני וביסוריןג) ואם כן אם יטריח כל ימיו ויחיה כפלי כפלים לא יספיק לגמול ליוצרו אחת מיני אלף מן הטובות שעשה לוד) כי מה טיבו להחשבו יותר מיתוש אחד רק ברצון בוראו הלא יוצר היתוש יוצרו וכשיחשוב האדם בגדולתו של הקדוש ברוך הוא ובענותנותו ובחכו ממתקים, והנה אפילו לא נהנה ממנו יש לו לאהבו מפני מדותיו הטובות כמו שמצינו בבריותיו כי יש אדם נאהב אפילו לא נהנו בו מפני מדותיו הטובות. ומדת האהבה זו היא זריזות וגדולה ממדת היראה שזו היא זהירות להיות זהיר כשתבא עבירה לידו שלא יעשנה אבל הזריזות מקודם לכן ועוד שזה לאלפים דור וזה לאלף דור (סוטה ל"א) וגם אמרו חכמים (עבודה זרה כ') זהירות מביאה לידי זריזות ואפילו הכי הזריז והזהיר הרי זה משובח והעושה מאהבת שכר ומיראת יסורין טוב הוא שמאמין בהקדוש ברוך הוא שיש בידו להטיב לו אם יעשה רצונו ולהביא עליו פורענות אם יעבור על מצותיו אך לא הגיע לעיקר המצוהה) והעושה מאהבת אדם או מיראת אדם זו היא מדה רעה אך מכל מקום יעשה שמתוך שלא לשמה יבא לשמה. ובאהבה וביראה כתיב את ודרשו רבותינו (פסחים כ"ב) את לרבות תלמידי חכמים גם אמרו (אבות פרק ד') מורא רבך כמורא שמים על כן יש לאוהבם ולירא מהם וגם אמרו במסכת שבת (כ"ג) דמוקיר רבנן הויין ליה חתנין רבנן משמע שמצוה לכבדם (המאהנים אותך בתורתם) ויש סמך לדבריהם מדכתיב (משלי ג') כבד את ה' מהונך ואמרו (שבת שם) דרחים רבנן הויין בנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופא הוי צורבא מרבנן. וקשה אחרי שפירש למעלה שמעלת האהבה גדולה משכר היראה גבי הקדוש ברוך הוא למה לא פרשו חכמים שכר האהבה גדולה משכר היראה גבי תלמיד חכם ואומר מורי הרב שאהבה נזכרת בלי חכמה שכל אדם מישראל מוזהר לאהוב את חבירו אפילו בלא חכמה כדכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך אבל ביראה אין אדם מוזהר לירא חבירו כי אם תלמיד חכם ואם כן אין שכר אהבתם גדולה כמו שכר יראתםו). א) ובכללה שלא להתרפאות מדברי תורה, ע"כ. ב) ס"א, ואם אינו ירא אינו אוהב. ג) (ובמעלות הבט למעלה ממך ביתרונך לנותן לחמך ותבט בחסרונך ותוסיף) [צ"ל בממון הבט למטה ממך תראה ביתרונך ותודה לנותן לחמך, ובמעלות הבט למעלה ממך ותבט בחסרונך ותוסיף תומה]. פירוש במעלות הוא להפך, כלומר במעלות הטובות הבט באיש שהוא למעלה ממך שיש בו מעלות טובות יותר ממך ולך ללמדם ואל תחשוב אני יודע יותר מפלוני והוא למטה ממני, ביתרונך לנותן לחמך כלומר בעת יותר לך טוב הבט לקב"ה שנותן לך לחמך ביתרון, ומה שאין כתוב בו הבט מפני שקאי להבט הכתוב למעלה, תבט בחסרונך ותוסיף כלומר ראה והבן מה חסר לך ואז תמלא חסרונך כי תוסיף ללמוד כ"ש. ובס"א מצאתי, הבט למעלה ממך תודה ביתרונך לנותן לחמך הבט בחסרונך ותוסיף בתומך, ע"כ. ד) ובצאתו מרחם הוציאו מחושך לאור והכין והקדים מחייתו טהור מטמא חלב עד יום הגמל ומשם והלאה נתן אביו... מכינין לו טרפו ומזונותיו ומלבושיו ומלמדין אותו דרכי שמים מצות ומעשים טובים ותלמוד תורה וכשרון טורחין ועמלים לטובתו והם שותפין להקדוש ברוך הוא והוא חלק לו דעת עליון כדי להשיג דברים רבים... להגיע במעלות הנביאים אשר זכו במחשבותם להגיע ולהשיג דברים עד מקום מוצא ומובא שלהם דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים על בוריין ואמיתן זכות הנשמה הטהורה אשר היא מזוך וטהור, [ע"כ סמ"ק]. ה) תנא דבי רבי ישמעאל כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורין קבל עולמו במערבא אמרו פורענות מזומנת לו ועד היכן תכלית יסורין עד היכא יבאו עליו יסורין פי' שיהא ניצול מפורענותא אפילו נתכוון למזוג בחמין ומזגו לו בצונן הוי יסורין לפי שלא נעשית מחשבתו, מר ברי' דרבינא אמר אפילו נהפך לו חלוקו רבי יצחק אמר אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלושה ועלו בידו ב' אבל ב' ועלה בידו ג' לא דלית ליה טרחה למשדייה, עכ"ל פרק יש בערכין (ערכין ט"ז). ו) תו', וגם מצוה לקבל פניהם כדאיתא פ"ק דחגיגה (דף ה') רבי ורבי חייא הוו קשקלי וקאזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרו מי איכא צורבא מדרבנן דניזל ונקבל אפה אמרי להו איכא צורבא מדרבנן ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי [תוב] תעמוד את לא תזלזל בנשיאותך איזל אנא ואקבל אפיה תקפיה ואזל בתריה כי הוו מפטרו מיניה אמר להם אתם קבלתם פנים הנראים ואינם רואים תלכו וקבלו פני שכינה שרואים ואינם נראים אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי ברכתא א"ל מנא לך הא מפרקיה דר' יעקב שמיעא לי דרבי יעקב איש כפר עכן הוה רגיל דהוה מקבל אפה דר' כל יומא ויומא כי קש אמר ליה לא נצטער מר דלא יכיל מר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב ברבנן (תהלים מ"ט) ויחי עוד [לנצח] ולא יראה השחת כי יראה כי ימותו חכמים ומה הרואה במיתתן של חכמים יחיה בחייהם על אחת כמה וכמה, עכ"ל.
